זוהי תובענה לאכיפתו של מסמך, אשר על פי הטענה השתכלל לכדי הסכם למכר מקרקעין.
הנסיבות
1. התובע, מר רפאל ציון מעודה (להלן: "
התובע"), הינו מתווך מקרקעין.
2. הנתבעת 1, הגב' אילנה ורד (להלן: "
הנתבעת"), הינה הבעלים הרשום של 2502/3200000 חלקים מחלקה 3 בגוש 6618 והזכאית להירשם כבעלת 834/3200000 חלקים נוספים מהחלקה, מכוח ירושת אמה המנוחה - הגב' חווה רוזנבלום. חלקי הנתבעת ואמה המנוחה מייצגים שטח קרקע, במושאע, של 657 מ"ר משטחה הכולל של החלקה (להלן: "
המקרקעין" או "
המגרש").
3. במהלך חודש ינואר 2010 הוצע המגרש למכירה על ידי בן זוגה של הנתבעת מר פיטר בן דור (להלן: "
בן דור"), זאת באמצעות מתווכת נדל"ן - הגב' דרורה פרג.
התובע גילה עניין ברכישתו של המגרש ובמסגרת זו נפגש האחרון ביום 1/2/10, עם הנתבעת ובן דור, במשרד בא כוחם, דאז, עוה"ד שחר פריזט (להלן: "
עו"ד פריזט"), בהשתתפות בנו של התובע מר עידו מעודה (להלן: "
עידו").
4. בערבו של אותו היום (1/2/10) נפגשו הצדדים פעם נוספת בביתם של בני הזוג (להלן: "
הפגישה"), במסגרתה ניסחו התובע ובן דור מסמך הנושא כותרת "
הסכם נאמנות 6618/3" (להלן: "
הסכם הנאמנות" או "
ההסכם"), בו נקבע כי התובע רוכש את המקרקעין בנאמנות תמורת סך של 400,000$.
לאחר חתימת ההסכם - הנחזה כמי שנחתם על ידי הנתבעת והתובע - מסר התובע לבן דור שיק לפקודת הנתבעת, על סך 255,000 ש"ח (66,600$), המשוך מחשבונו של עידו (להלן: "
השיק").
יצויין, כי הסכם הנאמנות נכתב בכתב ידו של התובע על גבי נייר המכתבים שלו.
5. למחרת יום הפגישה (2/2/10) שיגר התובע לעו"ד פריזט את פרטיו של רוכש המקרקעין (הנהנה), מר יואל לוי (להלן: "
לוי" או "
הנהנה"), כמו גם את פרטי עורך דינו של לוי - מר ליאור רווח (להלן: "
עו"ד רווח").
6. ביום 4/2/10, בחלוף יומיים ממועד הפגישה, הודיע בן דור לתובע, טלפונית, כי הנתבעת חזרה בה מכוונת המכירה, וזה הראשון נתבקש לבוא וליטול את השיק. משסירב התובע למבוקש ועמד על ביצועה של עסקת המכר, שיגר עו"ד פריזט ביום 7/2/10 מכתב לב"כ התובע, עוה"ד נ. מכנס, במסגרתו הודע לאחרונה כי הצעת המכירה בטלה. השיק אשר נמסר לבן דור במעמד הפגישה צורף למכתב.
בתגובה, הודיעה עוה"ד מכנס לפריזט כי בינות הצדדים נקשר קשר חוזי מחייב בדמות הסכם הנאמנות, וכי התובע עומד על קיומה של העסקה - ככתבה וכלשונה.
7. אחר הדברים האלה ומשלא הושגה הסכמה בינות הצדדים, הגיש התובע ביום 17/2/10 התביעה שבכאן - אשר הוגשה במקורה כנגד הנתבעת לבדה - בה עתר לאכיפת הסכם הנאמנות.
בד בבד, הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על הנתבעת לבצע דיספוזיציה כלשהי במגרש.
בתגובה לבקשה לצו הזמני טענה הנתבעת, בין היתר, כי אין להסכם הנאמנות כל תוקף משפטי שכן היא מעולם לא חתמה על ההסכם וכי החתימה הנחזית להיות חתימתה - אינה שלה כלל ועיקר.
עוד טענה הנתבעת בתגובתה כי ביום 4/2/10 היא התקשרה - באמצעות בן זוגה - בזיכרון דברים עם הנתבע 2, לפיו נמכר המגרש לאחרון תמורת סך של 460,000$ (להלן: "
זיכרון הדברים").
8. משנתברר דבר קיומו של זיכרון הדברים, הגיש התובע - ברשות בית המשפט [כב' השופט (בדימוס) י. זפט] - תביעה מתוקנת, במסגרתה צורף הנתבע 2 (להלן: "
הנתבע") כנתבע נוסף, ולצידה בקשה מתוקנת לצו מניעה זמני.
9. במהלך הדיון (21/4/10) בבקשה המתוקנת לצו הזמני ולנוכח טענת הזיוף שבפי הנתבעת, מינה בית המשפט בהסכמת הצדדים את הגב' סימונה אנקונה כמומחית מטעמו (להלן: "
המומחית"), לשם בחינת זהות החותם - כמוכר - על הסכם הנאמנות.
בחוות דעתה מיום 15/6/10 (להלן: "
חוות הדעת") קבעה המומחית, במידת וודאות גבוהה, כי החתימה המתנוססת בשולי הסכם הנאמנות אינה חתימת הנתבעת, אולם, כך מצאה המומחית, קיימים סימני התאמה בין החתימה האמורה לזו של בן דור.